ת"א 59993-10-15

תקציר

התובע תבע את הנתבעים, וביקש להטיל על המדינה אחריות לחובותיה של עירייה. התובע טען כי המדינה אחראית לחובות העירייה כעוול עיקרי, ולחילופין המדינה אחראית לנזקיה כמפקחת ומממנת של הרשות המקומית, בשל רשלנות בפיקוח על העירייה. בית המשפט קבע כי הרשויות המקומיות הן גופים תאגידיים נפרדים ועצמאיים מהשלטון המרכזי, ומינוי רואה חשבון מלווה שיפקח על כספי העירייה לא העביר את ניהול הרשות המקומית לידי המדינה. תפקיד הפיקוח המצומצם של המדינה על העירייה, שנועד לשמור על כספי הציבור, לא קבע אחריות לחובות הרשות. זאת ועוד, התובעת לא הצליחה להוכיח כי רשלנותה הנטענת של המדינה בפיקוח על העירייה גרמה לה נזק. באשר לתפקידה של המדינה כגורם מממן, לא מצא בית המשפט קשר סיבתי בין הכשלים הנטענים בהתנהלות המדינה לבין נזקי התובע. טענת התובעת כי המדינה הפרה את חובתה החקוקה לפי סעיפים 25 ו-26 לחוק יסודות התקציב נדחתה, שכן סעיפים אלה לא חלו על הרשויות המקומיות. ככלל, קבע בית המשפט כי אין קשר סיבתי בין התנהלות המדינה לבין נזקו של התובע, ולכן לא ניתן להטיל על המדינה אחריות לחובות העירייה. משכך, נדחתה תביעתה של התובעת, והיא חויבה לשלם לנתבעים הוצאות בסך של 5,000 ₪.