עת"מ 12718-03-23

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב רישומם של שני עותרים כהוריו של קטין בישראל. פקיד הרישום סירב תחילה לרשום את פרטי העותרים, מה שהוביל אותם לפנות לבית המשפט. לאחר בחינה מדוקדקת של הטיעונים והמסמכים שהוצגו, פסק בית המשפט לטובת העותרים. פסק הדין קובע כי על פקיד הרישום להקפיד על הפרטים המוזכרים בתעודה הציבורית שהגישו העותרים, תוך הכרה בשניהם כהורי הילד, יחד עם הילד הנושא את שם משפחתם המשותף. להחלטה זו משמעות שכן היא מחזקת את העיקרון לפיו אל לפקידי הרישום להתעמק בשאלות משפטיות מורכבות או להפעיל שיקול דעת בעניינים אלה. הם מחויבים לבצע רישומים על סמך תעודות ציבוריות תקפות המוצגות להם, ובלבד שתעודות אלה מקוריות ומונפקות כדין. במקרה זה, בית המשפט הורה על רישום פרטי ההורות במרשם האוכלוסין על סמך תעודת לידה זרה ופסק דין, למרות שבני הזוג המדוברים הם זוג חד מיני. עוד הבהיר בית המשפט כי היעדרם של העותרים בישראל, כנדרש בחוק, מונע מהם לקבל תעודות זהות או נספחים. במקום זאת, פקיד הרישום ינפיק להם תמציות רישום המשקפות את פרטי הרישום המעודכנים. עוד הדגיש בית המשפט כי פסק דין זה נוגע אך ורק להיבט הרישום ונותר נפרד מקביעת הורות מהותית. לבסוף, הורה בית המשפט למדינה לשאת בהוצאות העותרים, בסך 18,000 ₪, שישולמו עד ליום 31.8.2023. כדי להגן על פרטיותם של הצדדים המעורבים, פסק הדין סומן תחילה כסודי, וגרסה פומבית פורסמה מאוחר יותר תוך השמטת פרטים מזהים.