ב"ל 21599-07-20

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב טענתה של ספרית כי פעילויותיה הקשורות לעבודה, ובפרט התנועות החוזרות ונשנות של כיפוף ויישור צווארה, גרמו לפגיעה במיקרוטראומה בצווארה. הנתבעת, לעומת זאת, חלקה על הטענה, וטענה כי תיאורה של התובעת את עבודתה לא היה כרוך בתנועות חוזרות ונשנות כאלה. לאחר בחינת חומר הראיות, הגיע השופט למסקנה כי התובעת אכן ביצעה בעבודתה תנועות זעירות, חוזרות ומצטברות. תנועות אלה כללו כיפוף קל של צווארה והזזתו לכיוונים שונים – לצדדים ולאחור – תוך ביצוע משימות כגון חפיפה, צביעה ועיצוב שיער הלקוחות. השופטת קיבלה את טענת התובעת כי פעולות אלה נחוצות לעבודתה וכי היא ביצעה אותן פעמים רבות במהלך היום. בנוסף, בית המשפט הכיר בעדותה של התובעת בדבר הצורך ליישר את צווארה מעת לעת על מנת להקל על כאבים הנובעים מכיפוף ממושך. השופט הדגיש כי תנועות אלה, אף שהן קטנות, מהוות בסיס עובדתי לטענת מיקרוטראומה. עם זאת, ההחלטה בדבר הקשר הסיבתי בין תנועות אלה לבין פגיעת הצוואר של התובע תועבר למומחה רפואי. השופטת פירטה הנחיות ספציפיות לבדיקה הרפואית, לרבות פירוט פעילות העבודה של התובעת, משך עיסוקה ומצבה הרפואי. לסיכום, בית המשפט מצא כי מעשיה של התובעת של כיפוף והזזת צווארה הצידה ולאחור יצרו בסיס מיקרוטראומטי לתביעתה. הקביעה אם פעולות אלה גרמו לה למחלת צוואר תיקבע באמצעות חוות דעת רפואית נפרדת. פסק דין זה, שניתן ב-21 בינואר 2024, מניח את היסודות להמשך בדיקה והערכה רפואית.