בג"צ 7311/02

תקציר

העותרים ביקשו לבטל את ההכרזה על מבנה בבאר שבע כמוזיאון ולהחזירו לייעודו ההיסטורי כמסגד לתפילות. לחילופין, הם ביקשו שהמבנה יופעל וינוהל על ידם כמסגד על פי ההלכה המוסלמית. המבנה שימש כמסגד משנת 1906 ועד 1948, ומאז הוא משמש למטרות שונות, ומאז 1953 כמוזיאון. רוב בית המשפט (השופטים ג'ובראן ופרוקצ'יה) דחה את בקשתם העיקרית של העותרים, וקיבל את הבקשה החלופית בחלקה, במובן זה שהמבנה יישאר מוזיאון, אך ייעודו יוקדש לתרבות האסלאם ולעמי המזרח, ותכני המוזיאון יביעו את המשמעות ההיסטורית והדתית של המבנה עבור הציבור המוסלמי. השופטת נאור חלקה על כך וסברה כי יש לדחות את העתירה. לדבריה, בקשת העותרים בנוגע לאופיו של המוזיאון לא הייתה חלק מהצו המותנה והיה מקום לתת למשיבים הזדמנות להציג את טענותיהם בנושא. בנוסף, הפתרון המוצע על ידי הרוב אינו סביר ופוגע בזכות הטיעון של המשיבים. לדברי השופטת נאור, החלטת העירייה לגבי אופיו של המוזיאון היא סבירה ומידתית, ואל לו לבית המשפט להתערב בשיקול דעתה של הרשות בעניין זה.