עת"מ 2916-10-21

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לעתירה שהגיש אדם פרטי (העותר) נגד החלטת התובע המשמעתי שלא לנקוט צעדים משמעתיים נגד שני שמאי מקרקעין (המשיבים). העותר התלונן בפני התובע המשמעתי על התנהלותם המקצועית הפסולה לכאורה של המשיבים בהכנת טבלת איזון והקצאה במסגרת הליך תיקוף תכנית. בעתירה נטען כי השמאים פעלו שלא כשורה, ברשלנות רבתי, ואף בכוונה פלילית. עם זאת, התובע המשמעתי, לאחר בירור התלונה, החליט שלא להגיש קובלנה משמעתית, מה שהוביל את העותר לערער למועצת שמאי המקרקעין. המועצה קיימה דיונים רבים ולבסוף החליטה לדחות את הערעור, תוך אימוץ החלטת התובע המשמעתי ונימוקיו. לאחר מכן פנה העותר לבית המשפט בבקשה לביקורת שיפוטית על החלטת המועצה. עם זאת, בית הדין לא מצא עילה להתערב בהליך המשמעתי. הודגש כי החלטות התובע המשמעתי והמועצה התקבלו במסגרת שיקול דעתם המקצועי הרחב ועל בסיס טעמים ענייניים, ללא כל אינדיקציה לשיקולים פסולים, חוסר תום לב או מניעים זרים. בית המשפט דחה גם את טענות העותר בדבר פגמים בהליך קבלת ההחלטות, לרבות היעדר הנמקה וניגוד עניינים. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי העותר לא העלה את טענותיו בהליכי התכנון המתאימים וכי ההליך המשמעתי לא נועד לשמש כבית משפט לעיון בחוות דעת שמאים. בסופו של דבר, העתירה נדחתה לגופה, והעותר חויב בהוצאות משפט של המשיבים. בהחלטה הודגש כי אין נסיבות חריגות המצדיקות התערבות שיפוטית וכי החלטות התובע המשמעתי והמועצה התקבלו במסגרת שיקול דעתם המקצועי וללא פגמים מינהליים.