ת"א 1749/01

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך על שכר טרחה וטענות לרשלנות מקצועית נגד עורך דין, שייצג שני תובעים, אהובה ויחיאל מגורי-כהן, בתביעת הפקעת רכוש. התובעים היו בעלי חלקת אדמה בתל אביב שהופקעה על ידי העירייה לצורך הקמת מחלף. עורך הדין סייע לתובעים לנהל משא ומתן על סכום הפיצוי עם העירייה. התובעים האשימו את עורך הדין ברשלנות בכך שלא חקר בחקירה נגדית את השמאי שהערכתו הייתה שגויה לדעתם וגרמה להם לקבל פיצוי נמוך יותר. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי רשלנותו הנטענת של עורך הדין גרמה להם נזק, שכן הם לא יכלו להראות כי חקירה נגדית של השמאי הייתה מובילה לפסיקת פיצוי גבוה יותר. בנוסף, החלטת עורך הדין שלא לחקור בחקירה נגדית נמצאה סבירה, בהיותה מבוססת על שיקול דעתו המקצועי. עוד טענו התובעים כי עורך הדין התרשל בטיפול בתביעתו של יחיאל לדיור זמני, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי יחיאל ויתר תחילה על תביעתו ורק לאחר מכן שינה את דעתו. עורך הדין לא היה אשם בהשתלשלות האירועים הזו. כמו כן, דחה בית המשפט את בקשת התובעים להחזר שכר טרחת עורך הדין, אשר הוסכם עליו בחוזה כתוב. התובעים טענו כי הבינו ששכר הטרחה מבוסס על פסיקת הוצאות המשפט על ידי בית המשפט, אך בית המשפט מצא כי לשונו הברורה של החוזה מעידה אחרת. שכר הטרחה חושב לפי 17% מסכום הפיצוי ברוטו שקיבלו התובעים, ובית המשפט סבר כי הדבר סביר בהתחשב במומחיותו של עורך הדין ובתוצאה המוצלחת של התיק. לבסוף, נדחתה גם תביעת התובעים לפיצויי עוגמת נפש. בעקבות זאת פסק בית המשפט לטובת עורך הדין והורה לתובעים לשלם את הוצאותיו המשפטיות ושכר טרחת עורך דין, בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ.