ע"פ 71907/07

תקציר

ערעור הוגש נגד מוריס, שהורשע בהסעת שוהים בלתי חוקיים בישראל, לפי סעיף 12א(ג) לחוק הכניסה לישראל. עיקר טענותיו של המערער נסובו סביב הפגמים שנפלו בהליכי הזיהוי, שלא הגנו עליו, ומשכך לא היה מקום להתחשב בראיות הזיהוי. בנוסף, טען הסנגור בדבר מהימנות עדויות העדים והמשקל שניתן להן, וקביעתו של בית משפט קמא כי גרסתו של מוריס לאירועים אינה אמינה. המשיב, לעומת זאת, תמך בהחלטת בית משפט קמא, נתן אמון בעדים, וסבר כי הרשעתו של המערער מוצדקת. השופט זאב המר הגיע למסקנה כי גם אם היו אי סדרים בהליכי הזיהוי, היו די ראיות אחרות, כגון רישומי טלפון, עדויות עדים על הרכב ושם הנהג ושינוי גרסאותיו של המערער, כדי להרשיע את המערער מעבר לספק סביר. גם השקרים שסיפר המערער על מקום הימצאו ופעילותו נחשבו משמעותיים. לפיכך, הערעור על פסק הדין נקבע כחסר שחר. באשר לגזר הדין, הסכים השופט המר עם החלטת בית משפט קמא וסבר כי הסכנות הכרוכות בהעסקת או הסעת שוהים בלתי חוקיים קיימות במקרה זה. השופט גם מתח ביקורת על התביעה על כך שהתעלמה מההוראות המחייבות בחוק הכניסה לישראל בנוגע לפסילת רישיון נהיגה והגבלות שימוש ברכב, והציע להעביר עותק מפסק הדין ליועץ המשפטי לממשלה. גם הערעור על גזר הדין נדחה, והערעור כולו נדחה. השופטים יהודית שייצר וג'ורג' קרא הסכימו עם החלטתו של השופט המר.