ע"פ 171/81

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על הרשעה בניסיון חבלה חמורה והחזקת נשק שלא כדין. המערער נעצר לאחר שנורו יריות לעבר מתלונן ולאחר מכן מרדף של שוטרים. ההרשעה התבססה על ראיות נסיבתיות, לרבות עדותו של קצין משטרה שטען כי חולצתו של המערער תואמת את תיאור לבושו של היורה שמסר המתלונן. הערעור התמקד בשאלה האם הודעותיה של המתלוננת בפני השוטר קבילות כראיה. בית המשפט העליון קבע כי הדברים לא היוו ראיה לגיטימית, שכן הם לא נמסרו כהצהרה כתובה, ולא נאמרו באופן ספונטני זמן קצר לאחר האירוע. זאת ועוד, הנסיבות שבהן נאמרו הדברים – בתגובה לחקירת המשטרה וכשעה לאחר האירוע – אינן תומכות בקבילותן לפי חריג ה-res gesta . עוד קבע בית המשפט כי הדגמת התביעה בדבר מספר הכדורים בנשק אינה ראיה מספקת וכי קיים ספק אם הירי לעבר המתלונן היה מהנשק שנמצא. בסופו של דבר, זיכה בית המשפט את המערער מאשמת הניסיון לחבלה חמורה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, אך אישר את הרשעתו בהחזקת נשק שלא כדין לפי סעיף 144 לחוק העונשין. העונש הופחת לארבע שנות מאסר בפועל, עם שנתיים על תנאי, החל ממועד מעצרו של המערער. השופטת מ' בן-פורת הדגישה פרשנות מצמצמת לכלל ה-res gesta ולסכנות הטמונות בראיות נסיבתיות, תוך הסכמה עם הכרעת הדין.