רע"א 46977-04-22

תקציר

ערכאת הערעור החליטה להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר ליתן צווי מניעה זמניים שביקש המשיב, שהיה הנתבע בהליך קמא. בית המשפט מקבל את ערעורו של המבקש והופך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. השופט מרחיב את ההנמקה העומדת מאחורי פסק דין זה, וקובע כי השיקולים העיקריים לסעד זמני לפי סעיף 95 לתקנות סדר הדין האזרחי הם קיומן של ראיות לכאורה ומאזן הנוחות, לצד שיקולים נוספים כגון מידתיות, תום לב ושיהוי. השופטת מדגישה כי סעד זמני לנאשם הוא אמצעי חריג ומפרשת את התקנות בהתאם. לטענתם, הסעד המבוקש על ידי המשיב אינו מצדיק את התביעה העיקרית, ואף אינו משמר את המצב הקיים. גם התנאים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט קמא אינם מספיקים כדי להבטיח פיצוי בגין נזקים כלשהם שעלולים להיגרם למבקש אם המשיב יבצע עבודות בניה. השופט מוסיף ודן בסמכות השיפוט ובטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים, ומציין כי המבקש טען די הצורך כנגד מתן סעד זמני לנתבע (המשיב) הן בערכאה הנמוכה יותר והן בערעור. השופט דוחה גם את טענת המשיב כי התביעה בבית המשפט בפתח תקווה הוסכם להיות חלק מהתביעה בנתניה, שכן אין ראיות להסכם כזה, ובקשת המשיב לסעד זמני בבית המשפט בפתח תקווה נדחתה. לבסוף, מבהירה השופטת כי פסק דין זה אינו מכריע מראש את סיכוייה של בקשה חדשה לסעד זמני בהליך אחר. המשיב מצווה לשאת בהוצאותיו של המבקש, והערבות שהופקדה תוחזר למבקש.