תמ"ש 33080-11-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לביטול הסכם פשרה שאושר בעבר בפסק דין. ההסכם המדובר מתייחס לנכס מגורים ומחסן צמוד, אשר ניתנו במתנה על ידי הורי הצדדים המתדיינים לנתבע, בנם. התובעים, שהם גם בנים להורים המנוחים, טענו כי הנתבע הטעה אותם לגבי פרטי עסקת המתנה, ובפרט לגבי גודל שטח הנכס. לטענתם, הם הובלו להאמין כי שטח הנכס הוא 1410 מ"ר, בעוד שבפועל מדובר ב-910 מ"ר בלבד. עוד טענו התובעים כי הנתבעת לא גילתה שההורים לא הבינו את מהות המתנה. לאחר ששמע את הטענות ובחן את חומר הראיות, לא מצא בית המשפט כל הצדקה לטענות התובעים. הסכם הפשרה נמצא ברור וישיר, ללא אזכור שטח הנכס. בית המשפט מצא כי התובעים היו מודעים לכך ששטחו האמיתי של הנכס קטן מכפי שחשבו, וכי הם לא הוכיחו את טענתם כי הנתבע הציג מצג שווא של העובדות. זאת ועוד, סוגיית שטח הנכס לא עמדה במרכז הסכסוך הקודם, והתובעים לא ביססו את טענתם כי לא היו חותמים על הסכם הפשרה אילו ידעו את השטח האמיתי. בית המשפט גם מצא את גרסת הנתבע לאירועים אמינה, וציין כי התובעים נמנעו מלזמן עדים מסוימים שהיו יכולים לתמוך בטענתם. הודגש כי התובעים ידעו או היו צריכים לדעת את היקפו האמיתי של הנכס, במיוחד נוכח הסכסוך המתמשך וחוסר האמון בין הצדדים. בית המשפט הגיע למסקנה כי טעותם הנטענת של התובעים אינה מצדיקה את ביטול הסכם הפשרה ולכן דחה את התביעה. עם זאת, מאחר שהנתבע הסכים תחילה לבטל את פסק הדין ועיכב את ביצוע התשלומים בהתאם להסכם, הורה לו בית המשפט לשלם לתובעים לפי שווי הנכס כפי שנקבע במועד פסק הדין. כמו כן נפסקו לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.