ת"פ 162/08

תקציר

הכרעת הדין מזכה את הנאשם מעבירת החבלה בכוונה לפגוע המיוחסת לו לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, בשל ספק סביר בדבר קיומה של כוונה מיוחדת שניתן לייחס לו. עם זאת, הנאשם מורשע בעבירה של חבלה שלא כדין בנסיבות מחמירות תוך נשיאת נשק קר, לפי סעיפים 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין, שלא פורטו בכתב האישום אך ניתנה לנאשם הזדמנות להתגונן מפניו. מדובר בסכסוך ממושך בין המתלונן, אחיו הנאשם ואביהם בנוגע לבעלות על חלקת אדמה. על פי כתב האישום, המתלוננת נכנסה לבניין המגורים בו התגורר הנאשם עם אמם ובין שני האחים התפתח ויכוח. הוויכוח הסלים למאבק פיזי במהלכו אחז הנאשם בסכין מטבח ודקר את המתלונן פעמיים תוך שהוא גורם לו לחבלות קשות. הנאשם טען כי הוא הקורבן וכי פצעי הדקירה נגרמו משברי זכוכיות, אך בית המשפט מצא את עדותה של המתלוננת אמינה יותר וקבע כי הנאשם יזם את התקיפה. מחדלי חקירה לא נחשבו חמורים דיים כדי לזכות את הנאשם, שכן הם נבעו מטענותיו המאוחרות של הנאשם עצמו. גם טענת ההגנה העצמית נדחתה מאחר שלא התקיימו התנאים להגנה עצמית, במיוחד בהתחשב בכוח הבלתי מידתי שהפעיל הנאשם. ככלל, הצליחה התביעה להוכיח את יסודותיה העובדתיים של העבירה לפי סעיפים 333 + 335(א)(1) אך לא הצליחה להוכיח את הכוונה המיוחדת הנדרשת לעבירה לפי סעיף 329(א)(1).