ע"א 585/68
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין המדובר הוא פסק דין בסכסוך בין אזרח שחכר קרקע ממינהל מקרקעי ישראל (המשיב) ובנה עליה בית, ולאחר מכן מכר את הזכויות בחכירה זו לצד אחר. בהתאם להסכם החכירה המקורי, נזקק האזרח (המערער) להסכמת מינהל מקרקעי ישראל למכירת החכירה, ולשם כך שילם "דמי הסכמה" עליהם חלקו מאוחר יותר. דמי ההסכמה שולמו תחת מחאה, והמערערת תבעה את השבתם, בטענה כי מדובר ב"כסף שהתקבל בכפייה". בית המשפט העליון פסק לטובת המשיב בקובעו כי משכיר אינו חייב להסכים ללא תנאי להעברת חוזה שכירות, ולכן רשאי לגבות דמי הסכמה. בית המשפט נימק זאת בכך שמדובר בעקרון יסוד בדיני החוזים, והוא חל באופן שווה על מינהל מקרקעי ישראל. עוד ציין בית המשפט כי נכס ציבורי המושכר למגורים צריך להיטיב עם הבעלים, במיוחד בהתחשב בתפקידו של הגוף המנהלי כאפוטרופוס על מקרקעי ציבור. יתר על כן, השופטים מתחו ביקורת על האופן אד-הוק שבו מינהל מקרקעי ישראל גובה אגרות אלה, והציעו כי מדיניות כלכלית כזו צריכה להיות ממוסדת באמצעות חקיקה מתאימה, או לכל הפחות חקיקת משנה שתפורסם כראוי. ההחלטה מחזקת את המצב הקיים, דוחה את הערעור ומחייבת את המערערת לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.
חקיקה מקושרת
ע"א 585/68 וייראוד נ' מינהל מקרקעי ישראל, עליון (28.4.1969)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.