עת"מ 1817/08

תקציר

העותרים, שבבעלותם חלקות הגובלות בקרקע הנדונה, ערערו על חוקיותו של היתר בנייה שניתן להריסת בית קיים ולבניית שתי יחידות צמודות קרקע שישמשו למגורי אנשים עם מוגבלות נפשית קלה. לטענתם, סעיף 63א לחוק התכנון והבנייה, המתיר מגורי כלואים במבנים המיועדים למגורים, אינו חוקתי שכן הוא מאפשר פגיעה בזכות הקניין ללא קביעת מנגנון פיצויים. כמו כן, הם טענו כי יש לפרש את הסעיף כך שיחול רק על מבנים קיימים ולא על בנייה חדשה. המשיבים, לרבות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כפר סבא, בעל הקרקע ומדינת ישראל, טענו כי הסעיף הוא חוקתי וכי לשונו הפשוטה חלה הן על מבנים קיימים והן על מבנים חדשים. הם גם הדגישו את החשיבות החברתית של שילוב אנשים עם מוגבלות בקהילה. בית המשפט הסכים עם פרשנותם וניתוחם החוקתי של המשיבים, וקבע כי סעיף 63א אינו מחייב שינוי ייעוד במקרקעין ואינו בלתי מידתי בפגיעה בזכות קניין. בנוסף, ציין בית המשפט כי מוסדות התכנון שקלו את ההתנגדויות ואישרו את ההיתר בתנאים תכנוניים כדי למתן את ההשפעה על העותרים. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת העותרים בדבר פגם פרוצדורלי הקשור להיעדר חתימה של מינהל מקרקעי ישראל, וקבע כי ניתן להשיגו בשלב מאוחר יותר. משכך, נדחתה העתירה, וחויבו העותרים לשלם סך של 30,000 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין והוצאות, לשלושת הגופים המשיבים.