רבני 9309/22

תקציר

הערעור מתייחס לסמכותו של בית הדין הרבני לדון בתביעת אלמנה, ללא הסכמת כל הצדדים המעורבים, למזונות ולחלק מעיזבון בעלה המנוח, לרבות חלק מסוים לפי דין תורה. המערער, בנה של אלמנת המשיב, טען כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בתיק וכי נפלו פגמים פרוצדורליים בפסק דינו הקודם של בית הדין האזורי לטובת המשיב. עם זאת, שופטי בית הדין הרבני, בראשות הדיין שלמה דיכובסקי, קבעו כי על פי סעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, לבית המשפט יש סמכות לדון בתביעת מזונות של אישה יהודייה מעיזבון בעלה היהודי ללא הסכמת הצדדים המעורבים. יתר על כן, לבית הדין סמכות לדון בעניינים הקשורים לנישואין, הכוללת את תוצאות הנישואין, ולכן תביעת האלמנה לחלק מסוים ברכוש בעלה, ששורשיו בנישואין, מצויה בסמכותו של בית הדין הרבני. עוד הסבירו השופטים כי הדין שיש להחיל במקרים כאלה הוא דין תורני, שכן חוק הירושה אינו פוגע בתחולת חוק שיפוט בתי דין רבניים. לבסוף דחו השופטים את הערעור, בקובעו כי התיק ייבחן מחדש על ידי הרכב אחר של בית המשפט המחוזי, תוך התעלמות מהקביעות העובדתיות הקודמות, והורו כי תביעת המשיב למזונות ולחלק מסוים תידון לגופה על פי דין תורה.