בד"מ 93/10

תקציר

הנאשם, עו"ד במקצועו, הורשע בשני סעיפים של מעילה בכספי לקוחות. הסעיף הראשון נגע לתפיסת 40 אלף דולר מכספו של לקוח בסוף 2001, שלטענתו הייתה הלוואה אך לא הצליח להוכיח. הלקוחה, תושבת ארה"ב, לא נכחה במשפט, אך בעלה העיד כי דרש שוב ושוב את החזרת הכספים וניתנו לו תירוצים וצ'קים שלא כובדו. טענת הנתבע כי מדובר בהלוואה לא נתמכה על ידי עורך הדין או רואה החשבון של הלקוח, ולקח לו כעשר שנים להחזיר את מלוא הסכום. הסעיף השני התייחס לכך שהנתבע לא דיווח על רכישת דירה במשך שנה וחצי, וגרם נזק כספי ללקוח אחר, שבסופו של דבר קיבל פיצוי לאחר שהגיש תביעה לתביעות קטנות. התביעה ביקשה להרחיק את הנאשם מלשכת עורכי הדין, תוך שהיא מצטטת פסקי דין קודמים במקרים דומים, ואילו ההגנה ביקשה להקל בעונשו בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות וקשייו הכלכליים. השופטת, תוך אהדה למאבקיו האישיים של הנאשם, הסכימה עם התביעה כי מעשיו של הנאשם פגעו באמון הציבור במקצוע עריכת הדין והשעתה את הנאשם מלשכת עורכי הדין למשך עשר שנים. שני שופטים נוספים הסכימו עם גזר דין זה. פסק הדין הדגיש את חומרת ההתנהלות הכספית הפסולה של עורכי הדין ואת השפעתה המזיקה על תפיסת הציבור את מקצוע עריכת הדין.