ע"פ 3192/00

תקציר

ההחלטה מתייחסת לערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר, שסירב לעכב את תחילתו של עונש מאסר של 24 חודשים שהוטל על המערער. המערער ביקש עיכוב כדי לאפשר לו לערער על גזר הדין עצמו. החלטת הערכאה הנמוכה יותר התבססה על כך שהמערער הורשע במספר עבירות, לרבות החזקת סמים ופריצה, ובעל עבר פלילי קודם. בית המשפט העליון, בבואו לדון בערעור, ציין לאחרונה שינוי בגישתו כלפי עיכוב ביצוע גזרי הדין, ומעדיף כעת את ההגנה על חירותו האישית של נאשם עד לגזר דין סופי. עם זאת, נמצא כי שינוי זה עדיין אינו משקף את הדין הכללי, והגישה הרווחת מחייבת נסיבות מיוחדות לשיהוי, שלא היו קיימות במקרה זה. בית המשפט הדגיש את ניסיונותיו הכושלים של המערער בגמילה מסמים ואת היעדר הסיכויים לערעור מוצלח על גזר הדין. יתר על כן, גם משך העונש והעובדה שהמערער כבר ריצה תקופת מאסר מסוימת היו שיקולים לשיהוי. בסופו של דבר נדחה הערעור, וביצוע גזר הדין לא הוקפא.