ע"פ 16/06

תקציר

בית המשפט, לאחר שבחן את מכלול הטענות והראיות, קיבל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור בעניינו של המערער, שהורשע בהעסקת עובד זר בחוותו שלא כדין. העובדות שאינן שנויות במחלוקת קובעות כי המערערת העסיקה עובד זר ללא אשרת עבודה תקפה בין אוקטובר 2003 לפברואר 2004. המערער טען כי עניינו דומה למקרה שכן בו הנאשם לא נענש, תוך שהוא מסתמך על אכיפה בררנית. עם זאת, בית המשפט מצא הבדלים בנסיבות ודחה טענות לאכיפה בררנית. בנוסף, טען המערער כי לא הוכח היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירות הנטענות, אך הראיות הראו כי היה מודע לפיקוחו בחידוש אשרת העובד, המבסס את הכוונה הפלילית הנדרשת. זאת ועוד, המערערת הורשעה גם לפי סעיף 2(ב)(2) לחוק עובדים זרים בכך שלא כרתה חוזה עבודה בכתב עם העובד כנדרש. בית המשפט קמא הוכיח כי החוזה לא היה ישיר בין המערערת לבין העובד, ונרשמו אי התאמות. למרות שהמערער ערער על הרשעתו בנקודה זו, מצא בית המשפט כי קיימת מודעות נפשית נדרשת. באשר לגזר הדין, בית המשפט שקל את עברו הנקי של המערער בעבר ואיזן זאת אל מול הצורך בהרתעה לפי חוק עובדים זרים. כתוצאה מכך הוטל קנס נמוך יחסית של 20 אלף שקל, לעומת הקנסות המקסימליים האפשריים. בסופו של דבר נדחה הערעור, ללא צו להוצאות הערעור, ובכך חיזק את עמדת בית המשפט נגד ניצול עובדים זרים והדגיש עמידה בחובות המעסיקים.