ת"א 4542/02

תקציר

התובעת, אחות במקצועה, תבעה את הנתבעת, העירייה, בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מפציעה שנגרמה כתוצאה מבור במדרכה בירושלים. התובעת ובעלה העידו על נסיבות התאונה והציגו צילומים מזירת האירוע. לטענתם, העירייה כשלה בחובת הזהירות שלה כלפי משתמשי הדרכים הציבוריות. הנתבע טען כי התאונה נגרמה עקב רשלנות התובע וכי הבור היה אירוע רגיל. בית המשפט קיבל את עדותו של התובע ומצא את העירייה אחראית, שכן לא הוכיחה כי תחזקה את המדרכה באופן סביר. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעת לרשלנות תורמת, וקבע כי תשומת לבה של התובעת הייתה ממוקדת קדימה והמהמורה לא נראתה מכיוון הליכתה. עיקר המחלוקת בנוגע לנזקים נסבה סביב השאלה האם פרישתו המוקדמת של התובע נגרמה כתוצאה מהתאונה. התובעת טענה כי נבצר ממנה להמשיך לעבוד כאחות בשל כאבים ומגבלות ברגלה ובגבה, ואילו הנתבעת טענה כי יכלה לחזור לעבודה לאחר זמן מה. בית המשפט מינה מומחה אורתופדי אשר ייחס 10% מבעיות הגב של התובע לתאונה, שכן היא גרמה להתפרצות הכאבים. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 69,420 ₪ בגין נזקים מהתאונה ועד לתחילת כאבי גב, וסכומים נוספים בגין כאב וסבל, סיוע לצד ג' בעתיד ובעבר והוצאות. הסכום חושב על בסיס השתתפות של 10% מהתאונה לנזק הכולל של התובעת, לרבות הפסדי השתכרות, אובדן פנסיה ונזקים אחרים, ובהתחשב ב-3% נכותה. הנתבע חויב לשלם סכומים אלה, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בתוך 30 יום.