ת"צ 18813-10-17

תקציר

בית המשפט העליון קבע אמות מידה לפסיקת שכר טרחה ושכר טרחה במקרים של משיכות מוסכמות, המחייבות עמידה בשני מבחנים: ראשית, קיומה של עילת תביעה לכאורה; שנית, טובת ההליך הייצוגי לחברי הקבוצה. שתי הבדיקות מתקיימות במקרה זה. רוב המשיבים לא התכחשו לחובת הנגשת תחנות האוטובוס, והבקשה דרבנה את המועצה המקומית לפעול. לפיכך, המבקש ובא כוחו זכאים לגמול הולם. קביעת התעריפים מונחית על ידי סעיפים 22 ו-23 לחוק התובענות הייצוגיות, הבוחנים את הטרחה והסיכון שנטל על עצמו התובע, את טובת ההנאה שהובאה לחברי הקבוצה, את החשיבות הציבורית, את מורכבות ההליך ואת התנהלותו של היועץ הייצוגי. במקרה דנן, שיעור גלובלי מתון ראוי בהתחשב בשלב מוקדם של ההליך, היעדר הטבות משמעותיות לחברי הקבוצה ומעמדה של המשיבה כרשות ציבורית. כך, יקבל המבקש 3,000 ש"ח, ובא כוח הנציג יקבל 12,000 ש"ח, כולל מע"מ, שישולמו בתוך 30 יום.