סע"ש 56154-02-21

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו בגין הפרות שונות לכאורה של חוקי העבודה, לרבות אי קיום הסכם עבודה או הודעה מוקדמת על תנאי עבודה, אי תשלום שכר מינימום והפרת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה. עם זאת, השופטים פסקו לטובת הנאשם ברוב הסעיפים. ראשית, הטענה בדבר אי מתן הסכם או הודעה מוקדמת על תנאי העבודה נדחתה שכן הדין החל נכנס לתוקף זמן רב לאחר מועד תחילת עבודתו של התובע. שנית, התביעה להפרשי שכר על בסיס קידום בדרגה נדחתה מאחר ששכרו של התובע כבר היה גבוה משיעורי הדרגה, ולא הייתה כל התחייבות מצד המעסיק להעלות את השכר עוד יותר. התובע תבע גם תשלומים נוספים עבור הוותק, שאותם קיבלו השופטים באופן חלקי. הם חישבו את תוספת שכר הוותק לה זכאי התובע, שהסתכמה ב-27,966 ₪. השופטים הסכימו עם התובע כי לא שולם לו שכר מינימום, והורו לנתבעת לשלם הפרשי שכר בסך 9,275 ₪. התביעות להפקדות פנסיוניות, פיצויי פיטורים ופיצויים בגין הפרת חובת תום לב נדחו, מאחר שבית המשפט מצא כי הנתבע פיצה את התובע במידה מספקת, והתובע החליט לעזוב את החברה ולפתוח עסק משלו. הנתבע חויב לשלם 10,000 ₪ כפיצוי בגין הפרת צו ההארכה וחוק שכר מינימום. עוד ביקשה התובעת כי בית המשפט ירים את מסך ההתאגדות ויעסיק במשותף את הנתבעים, אך השופטים דחו טענה זו ולא מצאו לה כל הצדקה. הנתבעים טענו גם לקיזוז, שבית המשפט קיבל בחלקו, המאפשר ניכוי של 7,668 ₪ מהסכומים המגיעים לתובע. בסופו של דבר נפסקו לתובע 37,241 ₪ בגין תוספת ותק והפרשי שכר מינימום, בתוספת 7,350 ₪ עבור דמי הבראה, ו-10,000 ₪ כפיצוי בגין הפרות של דיני העבודה. עם זאת, לאחר התחשבות בסכומים שכבר שולמו על ידי הנתבע והקיזוז, חויב התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 5,000 ₪, ואילו הנתבע חויב לשלם לתובע 5,000 ₪. שני הסכומים היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או שהם יצברו הפרשי ריבית והצמדה. עוד ציינו השופטים כי ניתן לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.