ע"א 91/63

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין סכסוך חוזי. המשיבים ביקשו להגיש תביעה נפרדת בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהפרת חוזה, בנוסף לתביעה לביצוע באותו חוזה. המערערים טענו כי היה על המשיבים להמתין לקבלת רשות מבית המשפט בטרם יגישו את תביעתם לביצוע בעין. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי על פי תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי, 1938, תובע אינו נדרש לקבל רשות לפני הגשת תביעה לסעד המלא המבוקש. התקנה נועדה להבטיח כי תובע יכלול בתובענה אחת את כל התביעות הנובעות מאותה עילת תביעה, אך היא אינה מפרטת את השלב שבו יש לקבל רשות. ההיגיון קובע כי בקשת רשות לפיצול התביעה צריכה להיעשות לפני הגשת התביעה או יחד איתה. במקרה דנן, מאחר שהמשיבים הגישו את בקשתם לפני התביעה, הם פעלו כראוי. יתר על כן, תקנה 125 מאפשרת תיקונים לתביעות "בכל שלב של ההליך", ותומכת ברעיון שניתן לבקש רשות במהלך המשפט. השופטים, השופט זוסמן והשופט הלוי, הסכימו עם הדחייה, והדגישו כי התקנה אינה מציינת במפורש את עיתוי דרישת ההיתר. מקרה זה מבהיר את הפרוצדורה לתביעת סעדים מרובים על פי הדין הישראלי, ומבטיח כי התובעים יקבלו סעד מתאים תוך מניעת תביעות מרובות המבוססות על אותה עילת תביעה.