בע"מ 7593/06

תקציר

עניינו של פסק הדין בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שאישר פסיקה קודמת של בית המשפט לענייני משפחה בתיק גירושין של בני זוג נשואים. בתחילה הגיש המשיב ביום 27.6.01 תביעת גירושין, בצירוף תביעות למזונות, רכוש ומשמורת ילדים. בית הדין הרבני, בהסכמת שני הצדדים, קבע סמכות שיפוט בתביעות לאחר דיון שהתקיים ביום 11.11.02. בהמשך דחה בית המשפט לענייני משפחה את טענות המשיב, תוך שהוא דבק בעקרונות מפסק הדין התקדימי בעניין פלמן, ואישר את סמכותו של בית הדין הרבני. המבקש ערער על החלטות אלה, בטענה לחוסר סמכותו של בית הדין הרבני בקבלת החלטות. בית המשפט המחוזי, לעומת זאת, קבע כי הסכמת הצדדים מעניקה לבית הדין הרבני סמכות הולמת. המבקש ערער קודם לכן לבית הדין הרבני הגדול, אך נסוג כדי לבקש דיון בבית המשפט לענייני משפחה, בציפייה לתוצאה חיובית אפשרית. עם זאת, ההחלטה הנוכחית מדגישה כי הסכמתה והסתלקותה לאחר מכן מהערעור בבית הדין הרבני משביתה אותה מלערער על סמכות השיפוט כעת. ההקשר הרחב יותר של המשפט האזרחי מצביע על מגמה שלא לאפשר אתגרים שיפוטיים שהועלו בשלב מאוחר של ההליך, תוך שימת דגש על יעילות פרוצדורלית ותום לב. ההחלטה מדגישה את הצורך המערכתי בטוהר המידות ההרכבי בבתי המשפט, ודוחה גם את טענות המבקש בדבר אמיתות הכריכה בשל היעדר זכות ערעור וגיבוי עובדתי. משכך, הבקשה לעיון חוזר נדחית, תוך שמירה על החלטות קודמות של בית המשפט.