בע"מ 2116/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור בתיק שעניינו שיתוף פעולה זוגי וחלוקת רכוש בין בני זוג. הבקשה ביקשה לקבוע כלל חדש לפיו מינוי אפוטרופוס לרכושו של אחד מבני הזוג ייחשב כ"אירוע קריטי" לפי הכלל הקיים בעניין טווינקו נ' טווינקו. עם זאת, השופט קבע כי היישום של בית המשפט קמא בעניין טווינקו היה נכון. בעניין טווינקו נקבעה גישת ביניים, המאזנת בין שיקולים שונים, לקביעת המועד שבו מתגבשת זכותו של בן הזוג ברכוש משותף. לפי גישה זו, נדרש "מועד קריטי" לחלוקת נכסים, אשר יכול להיות עם מותו של אחד מבני הזוג, גירושין או אירוע אחר המהווה סכנה ממשית להמשך הנישואין. השופטת ציינה כי מינוי אפוטרופוס לרכושו של אחד מבני הזוג, במקרה זה, אינו מהווה אירוע כה קריטי, בהתחשב בנסיבות הספציפיות. השופט הדגיש כי בתי המשפט קמא הפעילו כראוי את שיקול דעתם בהבחנה בין אירועים קריטיים מוחלטים, כגון מוות או פרידה, לבין אירועים חריגים אחרים במהלך הנישואין, אשר עשויים להיחשב קריטיים בכל מקרה לגופו. יתר על כן, להרחבת ההגדרה של אירוע קריטי עלולות להיות השלכות שליליות בלתי מכוונות, כפי שהודגם בפרשת טווינקו, שם היא צמצמה את זכויות העיקול. לבסוף, הדגישה השופטת כי החלטות בתי המשפט קמא התבססו על הנסיבות הייחודיות, ולפיכך מדובר במועמד גרוע לערעור ב"גלגול שלישי", השמור למקרים המעלים שאלות משפטיות משמעותיות או עיוותי דין. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.