ע"פ 31200-09-16

תקציר

הערעור על פסק הדין מבקש לערער על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא על יסוד העדויות והראיות שהוצגו. עם זאת, בית המשפט מוצא כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, שכן הם מבוססים בעיקר על התרשמותו הישירה ממהימנות העדים. בית המשפט מדגיש כי קביעות אלה מתחזקות בראיות נוספות, לרבות עדויותיהם של שוטרים אחרים שהכירו את המערער וזיהו אותו כזודה האבנים. גם טענתו של המערער בדבר היעדר מסדר זיהוי נדחית, שכן בית המשפט מוצא כי מכלול הראיות, לרבות עדויות השוטרים, מזהה בבירור את המערער כמבצע הפיגוע. יתר על כן, בית המשפט מדגיש כי גם אם היה ספק לגבי מעורבותו הישירה של המערער באירוע יידוי האבנים, עדיין הוא היה נחשב כמבצע משותף לפי דיני השותפות. על פי החוק, מי שמשתתף בביצוע עבירה נחשב למבצע משותף, ומעשיו של המערער באירוע יידוי האבנים מבססים את שותפותו לפשע. בית המשפט מפנה לפסקי דין קודמים במקרים דומים, בהם נקבע כי לא ניתן לבטל את אחריותם של יחידים המעורבים במעשה אלימות קולקטיבי בשל הקושי לייחס מעשה ספציפי לכל משתתף. באשר לעונש מציין בית המשפט כי קביעתו של בית משפט קמא והעונש שהוטל כבר מקלים כלפי המערער. עם זאת, היא מדגישה את חומרתן של העבירות, שעניינן סיכון חייו של שוטר בעת מילוי תפקידו. בית המשפט מבטא את הצורך להגן על אנשי אכיפת החוק וחוזר על גישת אפס הסובלנות כלפי תקיפות ואיומים כלפיהם. נאמר, כי פעולת השלכת אבן על שוטר על ידי המערער, שגרמה לפציעה, מחייבת תגובה עונשית חמורה יותר. חרף ההכרה בחלוף הזמן הממושך עד למתן גזר הדין, בית המשפט מגיע למסקנה כי העונש שהוטל אינו מקל יתר על המידה ואינו מצדיק התערבות בערעור. לפיכך, הערעור הן על גזר הדין והן על גזר הדין נדחה במלואו. ההחלטה מתקבלת על ידי השופט יואל עדן, הנשיאה רויטל יפה-כץ והשופטת יעל רז-לוי.