בג"צ 5942/17

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק באישור הריסת בתים כאמצעי מניעה להרתעת טרור. הדיון נסוב סביב הפעלת הסמכות לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה, המאפשרת הריסת בתים ללא צורך בהרשעה פלילית. במקרה זה טען העותר, כי מחלת נפשו של המחבל, שדרס והרג חייל, וספונטניות תקיפתו, צריכות למנוע את הריסת ביתו. עוד טענו כי ההריסה תסכן את יציבות המבנים הסמוכים וכי לדודיו של המחבל, שהם העותרים בתיק נפרד, יש בעלות חלקית על המבנה. עוד טענו העותרים כי הריסת הבית תפלה לרעה את בני משפחתו של המחבל שלא ידעו על מעשיו ולא תמכו בהם. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה. נמצא כי קיימות ראיות מנהליות מספיקות הקושרות את המחבל לפיגוע וכי אפקט ההרתעה של הריסת בתים הוא שיקול לגיטימי, גם אם בני המשפחה לא היו יכולים למנוע את הפיגוע. בית המשפט קיבל את הבטחת המשיב כי ההריסה תתבצע בבטחה, ובסוגיית הבעלות נקבע כי די בקשר הברור בין המחבל ליחידת המגורים כדי להמשיך בהריסה. השופט פוגלמן והשופט סולברג הדגישו את מורכבות הסוגיה והכירו בקריאות הלגיטימיות לבחינה מחודשת של עקרונות החוק הקיים. עם זאת, הם הדגישו את הצורך לכבד את ההלכה הקיימת עד לשינוי בהרכב מורחב.