ע"פ 1990/07

תקציר

המערער, משה עופר ליזמי, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בשתי עבירות: נטישה לאחר פציעה ונהיגה בזמן פסילה. אישומים אלה התייחסו לאירוע שהתרחש ב-1 באפריל 2005, כאשר ליזמי פגע בהולך רגל עם משאיתו, פצע אותו אנושות ולאחר מכן עזב את המקום מבלי להגיש עזרה לפצוע. המערער הודה באישומים אלה ובהמשך נגזרו עליו שמונה חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נוספים, בגין עבירת הנטישה, וחודש מאסר בגין נהיגה בזמן פסילה. ליזמי ערערה על גזר הדין וטענה כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי היה חריף מדי. לטענתו, הוא עצר בזירת התאונה ועזב את המקום מחשש להתקהלות, בהנחה שיזעיקו עזרה רפואית. עם זאת, ערכאת הערעור לא השתכנעה מהסבריה של ליזמי ודחתה את הערעור. בית המשפט אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולא מצא עילה להתערב בעונש. שופטי הערעור הסכימו עם הסברו המעמיק של בית המשפט המחוזי לנסיבות וסברו כי העונש ראוי ומאוזן. הם הדגישו כי החלטתה של ליזמי לנטוש את הקורבן הייתה בלתי נסלחת וניתן היה לטפל בה טוב יותר, למשל על ידי הגעה מיידית לתחנת המשטרה לדווח על התאונה. המערער הוזמן להתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים כדי להתחיל לרצות את עונשו ביום 3.6.2007.