בג"צ 324/71

תקציר

המועצה המקומית יהוד פנתה לשר הפנים בבקשה להרחיב את גבולותיה באמצעות הוספת שטח קרקע צמוד. הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית הודיעה למשרד כי לא תתנגד לשינוי הייעוד החקלאי של הקרקע. העותרים, ועדות מקומיות של שני יישובים כפריים סמוכים, ביקשו לערער על החלטה זו, בטענה כי החלטת הוועדה אינה תקינה. בית המשפט העליון פסק לטובת העותרים. היא קבעה כי החלטת הוועדה התבססה על שיקולים שאינם קשורים לשמירה על קרקע חקלאית, שהיא סמכותה הבלעדית, ולכן היא בטלה. בית המשפט הדגיש כי תפקידה של הוועדה מוגבל אך ורק לשמירה על קרקע חקלאית והיא אינה יכולה להתחשב בשיקולים אחרים, גם אם מדובר בשיקולים לגיטימיים. בנוסף, מצא בית המשפט כי הוועדה חרגה מסמכותה בכך שהסכימה לשנות את ייעוד הקרקע ללא שומה ראויה. בהתאם לכך, ביטל בית המשפט את החלטת הוועדה והדגיש כי עליה לשקול מחדש כל בקשה עתידית אך ורק על בסיס הצורך לשמור על ייעודה החקלאי של הקרקע וניצולה. עוד צוין בפסק הדין כי המועצה הארצית, הוועדה המחוזית והוועדה המקומית כשלו במילוי תפקידן התכנוני, אך בקשות העותרים לצווים נגדן נדחו בטענה שאינן נחוצות. בית המשפט הפך את הצו על תנאי למוחלט רק נגד הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית, וחייב אותה לשאת בהוצאות העותרים.