עמ"ה 1155/02

תקציר

הערעור מערער על תוקפו של הסכם שומה שנחתם בין המערערת לבין המשיב ביחס לשנות המס 1997–1998, מן הטעם שנחתם על ידי אחיו של המערער ללא הסכמתו. המערער טוען כי ההסכם בטל שכן הוא לא נחתם על ידו או על ידי מי שהוסמך לייצגו. המשיב טוען, לעומת זאת, כי מעשיו של האח יצרו שליחות בהתנהגותם, ובכך הפכו את ההסכם לתקף. לחילופין, טוען המשיב כי האח והמערער ניהלו במשותף את העסק הנדון, ובכך הקנו לאח את הסמכות להסכים לשומה מטעם המערער. בית המשפט בוחן את הנסיבות שהובילו לחתימת ההסכם ומוצא כי המערער ידע על מעשיו של אחיו, אך רק העלה בערעור את טענת החתימה הבלתי מורשית. בית המשפט מגיע למסקנה כי המערער אישר בדיעבד את מעשיו של אחיו וכי לאח הייתה הרשאה כללית לפעול בשמו של המערער. לפיכך, הערעור נדחה. בית המשפט מותח ביקורת גם על התנהלות המשיב בכך שלא זיהה כראוי את המערער ואיפשר לאדם בלתי מורשה להתלוות לבא כוחו של המערער במהלך הדיון. עם זאת, אי סדרים אלה אינם מצדיקים את ביטול ההסכם, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה. המערערת מצווה לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב.