ת"א 53005-06-11

תקציר

התובעים, בעלי מגרש בחיפה, תבעו את עיריית חיפה, את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ואת מי כרמל, חברת הביוב המקומית, לקבלת סעד הצהרתי וכספי. המחלוקת התעוררה בנוגע להעתקת צנרת ביוב הממוקמת בחלקת התובעים. התובעים טענו כי הנתבעים אחראים לעלות העתקת הצנרת, דבר שפגע ביכולתם של התובעים למקסם את ערך הבניין שלהם. לטענתם, הצינורות הונחו שלא כדין, ולכן העירייה וועדת התכנון אחראיות להעתקתם ולעלויות הנלוות לכך. בנוסף, ביקשו התובעים החזר היטלי ביוב ואגרות בנייה, בטענה כי אלה נגבו שלא כדין על ידי מי כרמל. לבסוף, התובעים ביקשו פיצוי בגין דליפת פסולת לעמק סמוך, שנגרמה לכאורה כתוצאה מעבודתם הלקויה של הנתבעים. בית המשפט קבע כי אין לו סמכות להעניק את הסעד ההצהרתי המבוקש נגד העירייה וועדת התכנון, שכן חוקיות תנאי ההיתר נופלת תחת חוק התכנון והבניה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובעים היו מודעים למיקום הצינורות טרם רכישת החלקה והסכימו לשאת בעלויות ההעברה. לפיכך, התביעה לסעד הצהרתי נדחתה. באשר למצב הצנרת, קבע בית המשפט כי מדובר בתשתית ביוב ציבורית שהוצבה כדין על ידי העירייה. כתוצאה מכך, התובעים היו אחראים להטיית הצנרת ולא הייתה להם זכות לפיצוי. בית המשפט דחה גם את תביעת התובעים לנזקים כתוצאה מדליפת פסולת לעמק, שכן מהראיות עולה כי הדליפה התרחשה לפני עבודת הנתבעים. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את טענת התובעים בעניין היטלי ביוב ואגרות בנייה, וקבע כי לא ניתן להטיל אותם על שטח חצר מקורה. בעקבות זאת חויבה מי כרמל לפצות את התובעים בגין שכר הטרחה שנגבה שלא כדין, בסך 14,531 ₪. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו המשפטיות, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים 20,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.