עת"מ 22414-02-12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה מנהלית המערערת על אישורה של תכנית ג/16968, הידועה כתכנית המתאר להתנחלות קמאנה. העותרים, שבבעלותם חלקות קרקע בתחום התכנית, ביקשו לתקן את התכנית בשל תפיסת איחוד וחלוקה בלתי סבירים של הקרקעות, שלטענתם פוגעת בזכות הקניין שלהם. עם זאת, בית המשפט פסק נגדם, בעיקר משיקולים פרוצדורליים ומעמידתה של התכנית באילוצים תכנוניים. השופט קיבל את טענות המשיבים בדבר השיהוי שהשיה העותרים בהגשת עתירתם, ומצא אותה בלתי סבירה ומופרזת, ולפיכך החליט לדחותה, בנימוקים אלה בלבד. עם זאת, השופט בחן גם לגופה של העתירה ומצא כי אין בה די כדי להצדיק התערבות שיפוטית. ההחלטה הייתה מפורטת ומוצדקת, תוך התחשבות בשיקולים תכנוניים ובפסיקה קודמת של בג"ץ. טענות העותרים בדבר פגיעה בלתי סבירה בזכויות הקניין שלהם הוכרו אך לא נחשבו עילה מספקת להתערבות, במיוחד בהתחשב בדבקותו של מוסד התכנון במנגנוני חקיקה לטיפול במצבים אלה. יתר על כן, השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט אינו לפעול כמתכנן אב וכי טענות כלליות של חוסר סבירות אינן מצדיקות התערבות שיפוטית. לבסוף, השופט מצא את דחיית ההתנגדויות על ידי הוועדה המחוזית סבירה, בהתחשב באילוצים השונים הכרוכים בכך. משכך, נמחקה העתירה, והעותרים חויבו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.