תמ"ש 2197-01-18

תקציר

מדובר בתיק שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בין תובע לבין חמיו לשעבר (הנתבעים). התובע תבע את חותנו לשעבר בגין השקעותיו לכאורה בדירה שנבנתה על אדמתם ובה התגורר התובע עם אשתו לשעבר. התובע טען כי או שהדירה ניתנה לו ולאשתו במתנה, או שיש לפצות אותו על שווי השקעותיו בדירה. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התביעה מיושנת ודינה להידחות. עוד טענו כי התובע פעל בחוסר תום לב ולכן יש לדחות את בקשתו גם אם לא עברה את תקופת ההתיישנות וגם אם טענותיו נכונות. בית המשפט הסכים עם הנתבעים ודחה את טענות התובעת, בקובעו כי התביעה הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות ובחוסר תום לב. בנוסף, קבע השופט כי גם אם התביעה לא הוגשה מאוחר מדי וגם אם התובע לא פעל בחוסר תום לב, עדיין טענותיו היו נדחות משום שלא היו משכנעות מספיק וסתרו את טענות הנתבעים והראיות המשכנעות. השופט גם מתח ביקורת על התובע על ניצול לרעה של ההליך המשפטי וזכות הגישה שלו לערכאות, ועל כך שניצל את המשפט כדי להתחמק מחובו לאשתו לשעבר למזונות. השופט עודד את התובע ליישב את סכסוכיו עם הנתבעים ולמלא את התחייבויותיו כלפי גרושתו, והביע תקווה כי פסק דין זה יסייע לתובע לעשות כן.