בד"מ 49/18

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לתלונה שהוגשה נגד עורכת הדין לנה קרביץ על ידי לקוחה, יונתן ריץ'. התלונה כללה שני אישומים. האישום הראשון מתייחס לייצוג ריץ' על ידי קרביץ בשתי עסקאות נדל"ן. ריץ' האשים את קרביץ בכך שלא העביר את כל הכספים המגיעים למוכר במועד וסיפק ראיות כוזבות להעברות. הדבר גרם לריץ' לאבד אמון בקרביץ ולבקש את עזרתו של עורך דין אחר, ארז בר. לאחר מספר בקשות החזיר קרביץ חלק מהכספים אך שמר על אחרים, בטענה שהם שכר טרחה. באישום השני נטען כי קרביץ לא השיבה לתלונה שהגיש נגדה ריץ', למרות פניות מרובות של ועדת האתיקה. בית הדיו המחוזי של איגוד עורכי הדין בירושלים מצא את קרביץ אשם בכל האישומים. היא הורשעה בהפרת חובת האמונים המוטלת עליה כלפי לקוחה, במצג שווא של העברת כספים, בשליחת יד לפיקדונות שהופקדו בידיה, באי היענות לפניות לשכת עורכי הדין ובהתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ופוגעת בכבודו. הוועדה גזרה עונש השעיה של ארבע שנים, החל מ-1 בנובמבר 2019, וקנס בסך 7,500 שקל, שישולם בתוך 30 יום. כמו כן חויב קרביץ לשלם ללשכת עורכי הדין הוצאות בסך 5,000 שקל באותה תקופה. לקרביץ לא היו הרשעות קודמות, וההרכב לקח זאת בחשבון בגזר דינה. עם זאת, הם הדגישו את חומרת עבירותיה, שהצדיקו ענישה מחמירה. ריץ' היה מרוצה מפסק הדין.