ת"א 24893-12-10

תקציר

החברה התובעת, שלמה אדרי שירותי חשמל, יחד עם בעלת המניות העיקרית בה, עליזה אדרי (אלמנתו של המייסד שלמה אדרי), ושתי בנותיה, תבעו את אחיינו של שלמה ועובדו לשעבר, שמעון אדרי, ואת החברה החדשה שהקים אור-אל. התובעים טענו כי שמעון, בעת שעבד בחברת שלמה אדרי שירותי חשמל, הפר את חובות הנאמנות שלו בכך שהעביר את הפעילות העסקית של החברה לאור-אל, ובכך גרם לחברה לאבד את הלקוח העיקרי שלה ולהפסיק את פעילותה. הם טענו לנזקים משמעותיים, לרבות אובדן ערך החברה, החזר כספים שנלקחו שלא כדין ורווחים צפויים. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי מעשיו של שמעון היו מוצדקים בשל נסיבות החברה לאחר מותו של שלמה אדרי. לטענתם, שמעון היה דמות המפתח בפעילות החברה ובקשריה העסקיים עם הלקוח העיקרי שלה, אלמור. לאחר מותו של שלמה החליט שמעון לעזוב את החברה ולפתוח עסק משלו, עליו הודיע לעליזה. מכיוון שהוא היה המניע העיקרי להצלחת החברה, עזיבתו פירושה שהחברה תתקשה להמשיך לפעול. בית המשפט מצא כי טענות התובעים אינן מבוססות ברובן. בית המשפט קבע כי הקשר העסקי של החברה עם אלמור התבסס על המוניטין האישי של שמעון ואין הסכם פורמלי המחייב את אלמור להקצות עבודה לחברה. לפיכך, מעשיו של שמעון לא היוו הפרת חובת אמונים או עשיית עושר ולא במשפט. עם זאת, בית המשפט מצא כי שמעון השתמש שלא כדין בכספי החברה כדי לשלם לו ולאשתו פיצויי פיטורים והטבות אחרות. הוא חויב להחזיר לחברה 86,334 שקל (כ-24 אלף דולר) בתוספת ריבית. בנוסף, פסק בית המשפט לתובעים 68,176 $ (כ-19,000 דולר) כפיצוי על כך שלא יכלו להתארגן ולהיערך לנסיבות החדשות של החברה לאחר עזיבתו של שמעון. התביעה נגד אלמור ואור-אל נדחתה, אך עליזה ובנותיה חויבו לשלם להן 90 אלף שקל שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.