חדל"פ 21610-04-21

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה של נושה לפתוח בהליכי חדלות פירעון נגד חייב. בית המשפט המחוזי קבע כי החייבת אינה חדלת פירעון משום ששווי הבית שבבעלותה עולה על חובו של הנושה. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה קביעה זו בלתי מספקת, שכן היא שקלה רק את המבחן המאזני לחדלות פירעון תוך התעלמות ממבחן תזרים המזומנים. בנוסף, שגה בית המשפט בהגיעו למסקנה כי חזקת חדלות הפירעון אינה חלה, שכן החוב נבע מהסכם גישור שאושר על ידי בית המשפט ונותר ללא תשלום. החוק אינו מסמיך את בתי המשפט לבחון לגופו של פסק דין סופי בשלב הבקשה; משימה זו מוטב להשאיר לנאמן. בית המשפט שגה גם בכך שדחה את הבקשה מחוסר תום לב, שכן פסק הדין עליו התבססה הבקשה לא בוטל. זאת ועוד, טענת החייב בדבר קיזוז החוב עקב המחאת זכויות נעדרת שחר, במיוחד נוכח העיקולים המשמעותיים על הבית. החייב לא הצליח להפריך את חזקת חדלות הפירעון, והנושה לא נדרש למצות את הליכי הגבייה. המשיב גם לא הוכיח נזק חריג המצדיק את דחיית הבקשה. לבסוף, הפעולה התלויה ועומדת לביטול הסכם הגישור לא הצדיקה עיכוב הליכי חדלות הפירעון, מה גם שהמשיבה לא ביקשה סעד זמני. משכך, הערעור התקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל, וההליכים היו אמורים להימשך בבית המשפט המחוזי. המשיב חויב לשלם את הוצאות המשפט של המערערים.