ע"ר 4254-07-25

תקציר

במדינת ישראל, בבית משפט השלום בראשון לציון, ניתנה החלטה בעניין ע"ר 4254-07-25 מקסימום נ' אדוארד וקסלר, בפני כבוד השופט שלומי שניידר. פסק הדין דן בערעור על החלטת בית המשפט השלום (כבוד הרשמת שלי פרקש) אשר דחתה בקשה להעברת מקום השיפוט. **הרקע העובדתי וההליך:** המערער (מקסימום המרכז למימוש זכויות) והמשיב (אדוארד וקסלר) התקשרו בהסכם, לפיו התחייב המשיב לשלם למערער עמלה בגין כספים שיאתר עבורו. בנוסף, חתם המשיב על שטר חוב לטובת המערער. המערער פתח בהליכים לביצוע שטר החוב בלשכת ההוצאה לפועל בדימונה. המשיב הגיש התנגדות, והדיון הועבר לבית משפט השלום בראשון לציון. המערער ביקש להעביר את הדיון לבית משפט השלום בבאר שבע, בהסתמך על תניית שיפוט בהסכם ההתקשרות, הקובעת כי סמכות השיפוט הבלעדית תהיה לבית המשפט המוסמך בבאר שבע או בדימונה. בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע כי הדיון יתנהל בראשון לציון. **ההחלטה המקורית של בית המשפט (כבוד הרשמת פרקש) והנימוקים לה:** 1. **חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982:** בית המשפט קבע כי תניית השיפוט בהסכם ההתקשרות מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, מכוח סעיף 4(9) לחוק. סעיף זה מחיל חזקה כי תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט, או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט, הוא תנאי מקפח. 2. **חזקת הקיפוח:** נקבע כי חזקת הקיפוח לא נסתרה. הובאו בחשבון נסיבותיו האישיות של המשיב – גילו (77), מצבו הרפואי המורכב, ומצב אשתו (חולת אונקולוגיה). כמו כן, הודגשה ההתנהלות של המערער: נציגתו הגיעה לבית המשיב בראשון לציון לצורך חתימה על ההסכם, אך כעת המערער מבקש לקיים את ההליכים המשפטיים במקום מרוחק, דבר הממחיש את הקיפוח הטמון בתניית השיפוט. 3. **מעמד ההסכם כחוזה אחיד:** בית המשפט דחה את טענת המערער כי הוספת משפט ברוסית בכתב ידו של המשיב שוללת את מעמד ההסכם כחוזה אחיד. נפסק כי הסכם יכול להיות חוזה אחיד בחלקו, וכי התוספת האמורה, בה לא נעשה שימוש ולא תורגמה, אינה משנה את מעמד ההסכם. **הערעור והכרעת בית המשפט (כבוד השופט שניידר):** 1. **סמכות לדון כערעור:** תחילה, נקבע כי למערער קיימת זכות ערעור על ההחלטה, ולכן, בהתאם לתקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הוחלט לדון בבקשת רשות הערעור כערעור. 2. **הוספת תנאי בכתב יד והסכם אחיד:** בית המשפט דחה את טענת המערער כי הוספת תנאי בכתב יד שוללת את מעמד ההסכם כחוזה אחיד. הוגדרה "חוזה אחיד" לפי סעיף 2 לחוק, ונפסק כי הסכם יכול להיות אחיד גם בחלקו. הודגש כי הפסיקה קבעה כי שינויים בנוסח ההסכם אינם שוללים בהכרח את מעמדו כחוזה אחיד, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. בענייננו, תוספת יחידה, שאינה מתורגמת וטיבה אינו ברור, אינה מצדיקה שלילת מעמד ההסכם כחוזה אחיד. 3. **התפתחות הפסיקה בנוגע לסעיף 4(9) לחוק:** המערער נסמך על פסיקה ישנה בנוגע לסעיף 4(9) לחוק, שניתנה לפני תיקון משנת 2014. בעוד שהנוסח הישן התייחס ל"מקום שיפוט בלתי סביר", הנוסח הנוכחי מחיל חזקת קיפוח על "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט". לכן, הפסיקה שהציג המערער אינה מסייעת לו. 4. **החלת חזקת הקיפוח:** נקבע כי חזקת הקיפוח חלה בענייננו, שכן תניית השיפוט מתנה על הוראת הדין בדבר מקום שיפוט. אף אם לא ייקבע כי מקום השיפוט בלתי סביר, די בכך שהיא מקנה למערער זכות בלעדית לבחור את מקום השיפוט (באר שבע או דימונה). 5. **התנהלות המערער כממחישה קיפוח:** בית המשפט הדגיש את התנהלות המערער, אשר בחר לפתוח את הליכי ההוצאה לפועל בדימונה (ולא בבאר שבע, מקום מושבו של המערער), למרות שמקום מושבו של המשיב בראשון לציון. התנהלות זו מעוררת חשש ממשי שהמטרה היא להרחיק את הדיון ממקום מגוריו של המשיב. ההשוואה בין הגעת נציגת המערער לבית המשיב לצורך חתימה, לבין דרישתו לקיים את ההליכים המשפטיים הרחק ממקום מגוריו, ממחישה את הקיפוח. 6. **מצב רפואי של המשיב:** נדחתה טענת המערער בדבר היעדר אסמכתאות למצבו הרפואי של המשיב. הובהר כי התנגדות המשיב כללה מסמכים רפואיים, שעמדו בפני בית המשפט. כמו כן, צוין כי אף ללא התייחסות למצבו הספציפי של המשיב, המסקנה בדבר תניית השיפוט כתנאי מקפח נכונה, שכן המערער לא סתר את החזקה, ויש אינדיקציות לכך שהתניה נועדה להקשות על לקוחותיו. **סוף דבר:** הערעור נדחה. חזקת הקיפוח הקבומה בסעיף 4(9) לחוק חלה על תניית השיפוט, והמערער לא הצליח לסתור אותה. המערער חויב בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **פרשנות רחבה של "חוזה אחיד":** ההחלטה מבהירה כי גם תוספת נקודתית, שאינה מתורגמת ואינה ברורה, אינה שוללת את מעמדו של הסכם כחוזה אחיד, במיוחד כאשר רוב ההסכם מנוסח באופן אחיד. הדבר משקף גישה פרשנית רחבה שמטרתה להגן על הצד החלש בחוזה. * **התפתחות פרשנות סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים:** ניתוח ההבחנה בין הנוסח הישן לחדש של סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים מדגיש כי כיום, לצורך החלת חזקת הקיפוח על תניית שיפוט, די בכך שהיא "מתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט" או מקנה לספק זכות בלעדית לבחור מקום שיפוט. אין עוד צורך להוכיח כי מקום השיפוט שנבחר הוא "בלתי סביר" באופן אובייקטיבי. זהו חידוש משמעותי המרחיב את ההגנה על לקוחות מפני תניות שיפוט מגבילות. * **התנהלות הצדדים כראיה לקיפוח:** בית המשפט עשה שימוש משמעותי בהתנהלות המערער, לרבות אופן עריכת ההסכם והגשת הבקשה לביצוע, כממחישה את הקיפוח הטמון בתניית השיפוט. שימוש זה בהתנהלות בפועל כראיה לכוונת קיפוח, בנוסף לניתוח הפורמלי של התניה, מהווה אמירה משפטית חשובה בדבר הגנה על הצרכן. * **הגנה על קשישים ואנשים במצוקה:** אף כי בית המשפט ציין כי ניתן היה להגיע למסקנה גם ללא התייחסות למצב המשיב, אזכור מצבו הרפואי והנסיבות האישיות שלו, מחזק את האפשרות להפעיל את ההגנות שחוק החוזים האחידים מעניק, ומדגיש את הצורך של בית המשפט להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של הפונה בהחלטות הנוגעות למקום השיפוט. לסיכום, ההחלטה מציגה שימוש עקבי בעקרונות חוק החוזים האחידים על מנת להגן על הצרכן, ומדגישה את החשיבות של התנהלות הצדדים ונסיבותיהם האישיות בפרשנות תניות מקפחות.