ת"א 39501-05-13

תקציר

השופט פסק לטובת הנתבעים, שני רופאים שהואשמו ברשלנות רפואית בטיפול באישה הרה, אמה של התובעת. השופטת קבעה כי התנהלות הרופאים במהלך בדיקות ההיריון אינה מהווה רשלנות וכי בכל מקרה אין קשר סיבתי בין התנהלות הרופאים לבין המומים המולדים של התובעת. השופטת ביססה את החלטתה על עדויות הרופאים, חוות דעת רפואיות של מומחים ומסמכים רפואיים רלוונטיים. היא מצאה כי הבדיקות שערך ד"ר אשכנזי, שבדק את מערכות היולדת בשבוע ה-21 להריונה, תאמו את סטנדרט הטיפול. מטרת בדיקתו הייתה לבדוק את קיומם של כפות הידיים וכפות הידיים ולא את שלמותן, ועל כן הימנעותו מאבחון פגם בידו השמאלית של התובע לא הייתה רשלנית. באשר לבדיקת האולטרסאונד שערך פרופ' מימון בשבוע 38 להריונה, קיבלה השופטת את הסברו כי נמצאה כמות תקינה של מי שפיר וכי בדיקת המוח בוצעה כראוי, לרבות מדידת החדרים. השופטת ציינה כי המסמכים הרפואיים התומכים בכך סותרים, אך קבעה כי הנתבעים הצליחו להפריך את טענות הרשלנות. בנוסף, הדגישה השופטת את התנהגותה הבלתי משתפת פעולה של האם במהלך ההיריון ואת אי עמידתה במבחנים המומלצים, והעמידה בספק את קיומו של הקשר הסיבתי הנטען על ידי התובעת. לסיכום, דחתה השופטת את התביעה, בקובעה כי התנהלות הרופאים לא חרגה מסטנדרט הטיפול הסביר וכי כל רשלנות נטענת לא הייתה הגורם לפציעותיו של התובע. בשל מצבו של התובע ומיעוטו, ויתר השופט על שכר הטרחה שנותר, וניתן היה לפרסם את פסק הדין בעילום שם.