ע"פ 9612/10

תקציר

פסק הדין מתייחס לחוסר יכולתה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים אלא אם חלים חריגים מסוימים, ומדגיש את מעמדו הייחודי של בית משפט קמא בהערכת מהימנות העדים. הוא מציין הליך משפטי ארוך ומדוקדק שכלל עדויות רבות של עדים כמו האם, ששיקרה בתחילה לחוקרים אך נחשבה אמינה לאחר ששיתפה פעולה. עדויותיהם של הילדים המעורבים נבדקו אף הן, ובית המשפט מצא אותן בסופו של דבר אמינות למרות פסילות וחוסר עקביות ראשוני. פסק דינו המקיף של בית משפט קמא, המשתרע על פני 380 עמודים, עמד איתן על תשתית הראיות שנאספו בישיבות ארוכות של עדויות עדים, וערכאת הערעור מאשרת את ממצאיו של בית משפט קמא, תוך הדגשת המסקנה הנחרצת בדבר מהימנותן ומהימנותן של עדויות. בית המשפט פירט מעשי התעללות מחרידים שביצעו המערערים, לרבות שריפת רגליו של ילד באמצעות דוד חשמלי, האכלה בכפייה של צואה ומאסר במזוודות, שלא היו שנויות במחלוקת מספקת מצד המערערים. ערכאת הערעור בחנה כל אישום בדקדקנות, בהתחשב בעדויות ילדים ובראיות מאששות, ולא מצאה בסיס לשיבוש עונשים, למעט הפחתת עונש אחד בשל מעורבות פחותה בעבירות. הערעור מדגיש את אורכי הענישה החמורים המשקפים את האכזריות חסרת התקדים של המעשים, וקובע כי הם עולים בקנה אחד עם המעשים הבלתי מדויקים