ע"א 266/80

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הבעלות על מחסנים מסוימים והחובה להתקין גנרטור בבית משותף. המערערים, שרכשו דירות בבית המשותף, טענו כי יש לראות במחסנים רכוש משותף וכי על המשיבים, קבלן הבניין ומנהליו, מוטלת החובה להתקין גנרטור למעליות. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי הם רשאים להחריג מחסנים אלה מהרכוש המשותף וכי אין הסכמה להתקנת גנרטור. בית המשפט העליון פסק לטובת המשיבים. נפסק, כי בחוזה שבין המערערים לבין המשיב נקבע במפורש כי כל חלקי הנכס שאינם כלולים במפורש ברכוש המשותף יהיו שייכים למוכר (המשיב). הואיל והמחסנים המדוברים לא היו חלק מהרכוש המשותף המנדטורי כהגדרתו בחוק, קמה למשיבה הזכות להחריגם. בנוסף, מצא בית המשפט כי המערערים לא מחו על השינויים שנעשו במחסנים או על היעדר גנרטור במשך ארבע שנים לאחר שהשתלטו על דירותיהם. לפיכך, נאסר עליהם כעת להעלות טענות אלה. עוד הובהר בפסק הדין כי חוק המכר (דירות) אינו חל על החוזים הנדונים, שנחתמו לפני מועד כניסתו לתוקף של החוק. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המשיב לא היה חייב להתקין גנרטור לפי חוק הבניינים הגבוהים, שכן היתר הבנייה לא דרש זאת, והמערערים הסכימו לרכוש את דירותיהם על פי תנאי ההיתר בפועל. לסיכום, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את טענות המערערים והורה למערערים לשלם למשיבים הוצאות בסך 15,000 ₪.