בד"מ 79/00

תקציר

גזר הדין מצא את הנאשם, עורך דין במקצועו, אשם בכך שלא סיפק ללקוחותיו דוחות כספיים ומסמכים הקשורים לניהול נכס שירשו בפולין, כמבוקש. מדובר בהפרה של סעיפים 53, 54 ו-61(1) לחוק לשכת עורכי הדין וכן סעיפים 2, 25, 40 ו-42 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית). הנאשם הורשע גם בהפרת חובת הנאמנות שלו כלפי לקוחותיו, בפנייה ישירה אליהם ללא רשותם תוך היוועצות נפרדת, ובהעלמת מסמכיהם וכספם שלא כדין – בניגוד לסעיפים 61(2) ו-(3) ו-88 לחוק לשכת עורכי הדין ולסעיף 25 לתקנון לשכת עורכי הדין. מעשיו של עורך הדין פגעו באמון שנתנו בו לקוחותיו ופגעו קשות בתפיסת הציבור את מקצוע עריכת הדין. התנהלות זו, שהתאפיינה בחוסר שקיפות ויושר, היוותה הפרה משמעותית של הסטנדרטים המצופים ממשפטנים. למרות חומרת העבירות, הנאשם לא הביע חרטה והמשיך להכחיש כל עבירה, גם לאחר הכרעת הדין. זאת, יחד עם ההיסטוריה הענפה שלו של הרשעות קודמות דומות בגין אי דיווח ללקוחות, גביית כספים ללא דין וחשבון והתעלמות מבקשות לשכת עורכי הדין, הצדיקו עונש חמור. בהתחשב הן בנסיבותיו האישיות של הנאשם והן באינטרס הציבורי בשמירה על טוהר המידות של מקצוע עריכת הדין, גזר בית הדין למשמעת על הנאשם ארבע שנות השעיה בפועל מעיסוק בעריכת דין, בנוסף לכל עונש אחר שהוטל או יוטל. גזר דין זה לווה בהשעיה זמנית עד להחלטה הסופית. בית הדין הדגיש את החשיבות של עורכי דין לשמור על סטנדרטים אתיים ולשמור על אמון לקוחותיהם, והדגיש את ההשלכות החמורות של הימנעות מכך.