עמ"ת 10820/10

תקציר

בית המשפט קבע כי קיימות די ראיות המצביעות על אשמתו של המערער, וכי הימצאותו ברכב הגנוב אינה תמימה או מקרית. אופי העבירה, יחד עם מגוריו של המערער בשטח שמחוץ לשליטתה של ישראל, מהווים סיכון משמעותי לברישתו מהארץ כדי לחמוק ממשפט. בית המשפט מכיר בכך שבתיאוריה ניתן לנקוט אמצעי חלופי כדי להבטיח את הופעתו של המערער בבית המשפט, אך טוען כי במקרה זה אין אמצעי כזה ראוי. המערער נתפס זמן קצר לאחר ביצוע הגניבה, מה שהוסיף לחזקת מעורבותו. בית המשפט מלין גם על חוסר הסבירות של טענתו כי חיפש עבודה בשעה 3 לפנות בוקר, ומביא בחשבון את עדויותיהם של הנהג ועובר אורח, כמו גם את נתוני הטלפון הנייד, אשר יחד מציירים תמונה של אשמתו של המערער. בסופו של דבר, השופט מחליט כי הדרך היחידה להבטיח את נוכחותו של המערער במשפט היא להותירו במעצר. מטעמים אלה, הערעור לשחרור נדחה.