סע"ש 25950-11-20

תקציר

התובע, עובד העירייה, לקה בדום לב שהוכר כפגיעה בעבודה באפריל 2018 ושב לעבודה שנה לאחר מכן לאחר שמיצה את ימי המחלה וימי החופשה שלו. עם זאת, מאחר שלא יכול היה לבצע את תפקידו הקודם בשל מגבלות רפואיות, הציעה לו העירייה תפקיד אחר והוא סירב. הדבר הוביל לכך שהעירייה פיטרה אותו רטרואקטיבית ממרץ 2019. התובע תבע את הנתבע בגין פיטורים שלא כדין, התנכלות ועוגמת נפש, ודרש תשלומים שונים, לרבות פיצויים עונשיים. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובע. נקבע כי תפקידו של התובע הוצג באופן מטעה שכן הוא היה למעשה טכנאי ולא סגן מנהל, תפקיד שהיה כרוך בעבודה פיזית בניגוד לטענותיו. בית המשפט קיבל את טענת הנתבע כי התובע לא יכול היה לחזור לתפקידו הקודם בשל מגבלותיו הרפואיות וכי העירייה ניסתה לסייע לו אך התובע לא שיתף פעולה. גם טענתו להתנכלות תעסוקתית נדחתה מאחר שעדותו של התובע עצמו לא תמכה בטענה זו, והאירוע אליו התייחס היה אירוע בודד. בנוסף, התובע זנח את תביעותיו לפדיון חופשה והלנת פיצויי פיטורים במהלך המשפט. השופט פסק לטובת הנתבע, דחה את טענות התובע במלואן והורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים ועומדת להם זכות ערעור בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.