סע"ש 48657-10-13

תקציר

התובעת, מדריכה שהועסקה על ידי הנתבעת במשך 5 שנים ו-9 חודשים, תבעה כנגד הנתבעת תשלום פיצויי פיטורים, הלנת פיצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה, פדיון הבראה, הפרשי שכר למשמרות לילה ומשמרות שבת ופיצוי בגין הלנת שכר. הנתבעת טענה כי שילמה את כל הזכויות בהתאם להיקף המשרה של התובעת. בית הדין קיבל את טענת הנתבע בדבר חלקיות היקף המשרה של התובע, וקבע כי הוא עומד על 70.85%. משכך, נקבע השכר הקובע לפיצויי פיטורים על 4,350 ₪, ונמצא כי הנתבעת כבר שילמה את מלוא פיצויי הפיטורים, אף ששולמו ביתר, ולפיכך דחתה את התביעה. הנתבעת חויבה לשלם להלנה פיצויים בגין אי תשלום פיצויי הפיטורים במועד, שכן לא הודיעה על סיום העסקה למגדל בסמוך לאחר סיום העסקה. בית הדין בחן את נסיבות פיטורי התובעת ומצא כי התנהלות הנתבעת, אף שלא הייתה תקינה, לא השפיעה על חוקיות הפיטורים. נמצא כי לתובע נערך שימוע כדין, וגרסת הנתבע לאירועים הועדפה על פני גרסת התובע בנוגע להליך השימוע. לפיכך, נדחתה התביעה לפיטורים שלא כדין ואי קיום שימוע. בית הדין קבע כי התובעת אינה זכאית להפרשי שכר עבור עבודה בשבתות ובשעות הלילה, שכן התובעת לא עמדה לרשות הנתבעת בשעות אלה והייתה זכאית לישון. עם זאת, התובעת הייתה זכאית לתשלום מלא עבור משמרות לילה, בהתאם להסכם העבודה. לפיכך חויבה הנתבעת לשלם לתובע 20,300 ₪ עבור תוספת שכר עבור משמרות הלילה. התביעות בגין הלנת שכר, פדיון חופשה והבראה נדחו מאחר ושיקולי התובע התבססו על טענתו לעבודה במשרה מלאה, אשר נדחתה. באשר להפרשות לפנסיה, העדיף בית הדין את חישוביה המפורטים של התובעת על פני תביעתה הלקונית של הנתבעת, והורה לנתבעת לשלם 13,319.7 ₪ עבור הפרשות להשלמת פנסיה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו. הנתבע היה אמור לשלם את הסכומים הנקובים תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.