ע"ע 54930-05-12

תקציר

המערערים במקרה זה הועסקו על ידי שירותי בריאות כללית ובחרו בפרישה מוקדמת בין השנים 1993 ל-1997. הם הגישו תביעות נגד כללית, בטענה לאפליה מגדרית בתנאי הפרישה המוקדמת, שאפשרו לגברים לפרוש בגיל 65 אך לנשים בגיל 60. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיהם, בנימוק של תקופת ההתיישנות, עליה ערערו המערערים. טענתם העיקרית של המערערים הייתה כי אין להחיל את תקופת ההתיישנות במקרים של אפליה. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי טענות המערערים הוגשו מאוחר מדי וכי חלוף הזמן פגע ביכולתו של הנתבע להתגונן. בית המשפט קבע כי תקופת ההתיישנות חלה על כל התביעות, לרבות אפליה, על מנת לשמור על יציבות משפטית וודאות. נקבע כי התביעות התיישנו עם הגיעם של המערערים לגיל 67, והחריגים במקרים קודמים לא חלו כאן בשל השיהוי המשמעותי בהגשתן. בנוסף, דן בית המשפט בהשפעת התביעות הייצוגיות על תקופת ההתיישנות והבהיר כי רק תביעות שלא התיישנו טרם הגשת הבקשה לתביעה ייצוגית יוכלו ליהנות מהארכת המועד. גם פסק הדין בתיק קודם, חוה כץ, הובהר כך שתקופת ההתיישנות החלה ממועד החלטת בית הדין הארצי לעבודה ולא מפסיקת בג"ץ בתיק. לפיכך נדחו הערעורים, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.