על"ע 6/82

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור שהובא בפני בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. המערער, עו"ד במקצועו, הגיש בעבר עתירה לבית המשפט העליון בבקשה לקיים דיון נוסף בפסק דין שלדעתו התבסס על עובדות חסרות בסיס ועל הליכי דיון פסולים וחסר תום לב. העתירה נדחתה ונחשבה פוגענית על ידי השופטים, מה שהוביל להגשת תלונה נגד עורך הדין על ידי היועץ המשפטי לממשלה. בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע את עורך הדין בעבירה על סעיפים 53 ו-61 לחוק לשכת עורכי הדין ותקנה 1 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), וכתוצאה מכך הוטל עליו התראה וצו הוצאות בסך 500 ₪. על החלטה זו ערער עורך הדין לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, אשר נדחה. בפסק הדין הנוכחי מדגיש השופט מ' אלון את ההבחנה בין זכות היסוד של עורך דין לחופש ביטוי לבין הצורך במשמעת עצמית ובריסון, במיוחד בסנגורו בכתב ובעל פה. אלון מציין כי בעוד שעל עורכי הדין מוטלת החובה להציג את טענות לקוחותיהם ביושר וללא מורא, קיים סטנדרט מצופה של שפה מנומסת ומאופקת בהופעתם בפני בית המשפט. השופט מוצא כי לשונו של המערער בעתירה הנדונה חרגה מהמקובל, בביטויים גסים ומעליבים כלפי בית המשפט. השופט אלון מדגיש את הצורך לשמור על כבוד בית המשפט ומקצוע עריכת הדין, הגובר על טענות המערער לחופש הביטוי במקרה זה. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם למשיב הוצאות, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך עשרת אלפים שקלים. השופטים ש' לוין ובך מסכימים עם ההחלטה.