ע"ב 4/06

תקציר

פסק הדין דן במערכת התאגידים המורשים ובתפקידם בהעסקת עובדים זרים בישראל. מטרתה של מערכת זו היא להבטיח כי לעובדים זרים תהיה "כתובת" אחת האחראית על תנאי עבודתם ורווחתם, ובכך למנוע מהם להיות כבולים למעסיק ספציפי ולאפשר תחרות בין מעסיקים. הסכם שירותי הקרקע של התאגידים המעורבים במקרה זה בוטל משום שהיה מנוגד לעצם תכליתה של המערכת התאגידית. הסכם זה חיסל למעשה את התחרות על העסקת מהגרי עבודה ולא דאג לרווחתם. פסק הדין נוגע גם לסיווג היתרים מיוחדים להעסקת עובדים זרים, ומציין כי הסמכות להעניק היתרים אלה כוללת את היכולת לקבוע מכסות ולהציב תנאים. במקרה זה, היו לממונה סיבות מוצדקות לשלול מהתאגידים את חלקם במכסת העובדים החדשים. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת הממונה, שהייתה חוקית, מידתית וסבירה. עוד נחה דעתו כי הממונה שקל את כל הגורמים הרלוונטיים וערך שימוע ראוי לתאגידים. פסק הדין מדגיש את חשיבות הפיקוח ההדוק על התאגידים המורשים להבטחת אפקטיביות המשטר התאגידי החדש ואת הצורך במעסיק אחד לכל עובד. עם זאת, עוד צוין בפסק הדין כי על הממונה להקפיד על נהלי יחידתו ולשקול מחדש את חידוש ההיתרים ללא תנאים. העתירות נדחו, והתאגידים חויבו לשלם למדינה הוצאות בסך 15 אלף שקל כל אחד, בצירוף אזהרה על התנהלותם בפני בתי המשפט. החלטה מקיפה זו נועדה להסדיר את העסקתם של עובדים זרים ולהבטיח את הגנתם על פי החוק.