ע"ע 1089/02

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור על אופיו של מענק היובל, סיווגו כשכר והכללתו בתחשיבי פרישה ותעסוקה שונים. המערער טען, כי יש לראות במענק חלק משכרו על בסיס הסכם קיבוצי משנת 1994, המזכה עובד בעל ותק של 30 שנות שירות במענק בשיעור של 60% משכרו. מנגד, טענה בזק, המשיבה, כי מקור המענק הוא בהסכם קיבוצי שונה משנת 1989, שלא נועד להיחשב כשכר. היסטורית, לא המדינה ולא בזק התייחסו למענק כאל שכר, למעט הפרשות לקרנות פנסיה וחישובים אחרים. המערער, שלא ערער על סיווג זה במהלך עבודתו, ביקש לשנותו לאחר פרישתו, ובעקבות זאת הגיש את הערעור. עם זאת, בית המשפט קבע כי מענק היובל אינו שכר רגיל לצורך חישוב שעות נוספות ודמי חופשה, שכן הוא משולם באופן אופייני מדי שנה ולא מדי חודש. כתוצאה מכך, נדחו תביעות הנוגעות להכללתו, שכן הן סתרו את הסכם הפרישה, שהוגדר כ"עסקת חבילה", וסגרו כל תביעה נוספת. בקשת המערערת לכלול שכר כוננות בחישוב השעות הנוספות ודמי החופשה התקבלה באופן חלקי. למרות התנגדותו של נציג הציבור, אישר בית המשפט, ברוב דעות, את דחיית רוב התביעות, אך ויתר על הוצאות המשפט.