דב"ע מד/4 - 4

תקציר

פסקי הדין בערעור ובערעור הנגדי עוסקים בתוקפו של הסכם קיבוצי בין הסתדרות העובדים הכללית בישראל (ההסתדרות), הסתדרות הפקידים ושיכון עולים בע"מ, בדבר תנאי עבודתם של עובדי העולה. ההסכם המקורי, מזכר הבנות, נחתם בשנת 1955 לתקופה של שנה וחודש אוטומטית, אלא אם כן מי מהצדדים הודיע מראש על כוונתו לשנותו או לבטלו. תזכיר זה שולב בהסכם קיבוצי משנת 1969, שלא נקב בתאריך סיום. בשנת 1979 שלחה שיכון העולים להסתדרות הודעה על כוונתה לבטל את ההסכם. הדבר הביא לביטול הסעיף האופרטיבי בתזכיר משנת 1955, שקשר בין תנאי העבודה של עובדי שיכון עולים לאלה של הסוכנות היהודית. בית הדין קבע כי ההודעה המוקדמת מספיקה ועומדת בדרישות הביטול כפי שנקבעו בהסכם הקיבוצי. עוד נקבע כי הוראות מסוימות בהסכם הקיבוצי ניתנות לאכיפה מחייבת, אך אינן תקפות עוד מבחינה נורמטיבית, לאחר הביטול. יתר על כן, מאחר שזכותם של העובדים לתוספת שכר הייתה כעת אישית ולא קיבוצית, והעובדים לא צורפו כתובעים בתיק, בית הדין לא יכול היה לחייב את העולים לשלם לכל עובד את ההעלאה. לבסוף, קבע בית המשפט כי המדיניות השיפוטית מרתיעה פסיקת הוצאות משפט בסכסוכים קיבוציים, ולכן ההסתדרות לא תחויב למרות שהפסידה בתיק. בסיכומו של דבר, הן פסקי הדין בערעור והן בפסקי הדין בערעור הנגדי נדחו, ולא היה צו להוצאות.