רע"א 7542/20

תקציר

פסק הדין דן בדחיית ערעור שהגישו המערערים על החלטת בית משפט קמא בעניין העברת זכויות מכוח הסכם רכישה. בית המשפט ראה בתביעה חלק מהליך פירוק מרצון. בתחילה היא הכריזה על הערעור כבלתי קביל, והתייחסה למבקשים כאל מערערים. הסוגיה נסובה סביב השאלה האם זכות תביעה הועברה כדין, ללא אזכור מפורש בהסכם, עקב פירוק מרצון. קביעתו העובדתית של בית משפט קמא התבססה על עדויות רואי חשבון ועורכי דין שהיו מעורבים בעסקה, והגיעו למסקנה כי כל הנכסים, לרבות זכות התביעה, הועברו לנייר חדרה. המערערים טענו נגד המחאת זכויות הנזיקין, תוך שהם מצטטים את סעיף 22 לפקודת הנזיקין, האוסר באופן מסורתי העברה כזו אלא על פי חוק. עם זאת, בית המשפט נשען על תקדימים שאפשרו פרשנות גמישה יותר, וקבע כי המחאות כאלה מותרות בהקשרים של פשיטת רגל או פירוק, במיוחד כאשר אינן אישיות אלא כלכליות או רכושיות. בית המשפט אישר פרשנות זו, תוך שהוא מבטל את החשש שהדבר יוביל לתביעות מסחר או לעקיפת נורמות משפטיות. היא חיזקה כי פירוק תאגיד מטעמים מסחריים אמיתיים אינו מבטל את זכויות הפעולה של נפגע. בסופו של דבר, הסכים בית המשפט עם מסקנת בית המשפט קמא כי העברת זכויות באמצעות הסכם רכישה בפירוק מרצון נופלת תחת החריג המשפטי שבסעיף 22, ובכך אישר את תוקף ההעברה ודחה את הערעור. כן נדרשו המערערים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב בסך 10,000 ₪.