ת"פ 7747-06-15

תקציר

השופט מצא את נאשם 1 אשם באישום של נטישה לאחר פגיעה. למרות טענותיו של הנאשם בדבר מצוקה נפשית וחשש לחייו, קבע השופט כי מעשיו אינם פוטרים אותו ממילוי חובותיו החוקיות. השופט קיבל את העובדה שהנאשם היה מבולבל ומבוהל, אך לא האמין לטענתו כי חשש שיבצעו בו לינץ'. עוד קבע השופט כי לא התקיימו הדרישות לחריג הצורך החוקי. נאשם 1 הורשע בעבירה המיוחסת לו, שהיא נטישה אחר פגיעה. באשר לנאשם 2 קבעה השופטת כי הוטל ספק סביר באשר לקיומם של יסודות העבירה בה הואשם, שהיא חובתו של הנוסע להזעיק את כוחות ההצלה. השופט הסביר כי דרישות החוק מנוסע ברכב המעורב בתאונה שונות מאלו של הנהג. מאחר שנאשם 1 ירד מהמשאית וככל הנראה מילא את תפקידו, יכול היה נאשם 2 להניח כי הוא פטור מנקיטת פעולה כלשהי. השופט הדגיש כי יש לבחון את חובותיו של הנאשם רק מרגע חזרתו של נאשם 1 למשאית. בהתחשב בנסיבות, סבר השופט כי לא הוכח כי על נאשם 2 מוטלת החובה להזעיק את כוחות ההצלה באופן מיידי. לפיכך, זוכה נאשם 2 מהעבירה המיוחסת לו. לשני הנאשמים יש זכות לערער על פסק הדין בתוך 45 יום לבית המשפט העליון.