בג"צ 7721/23

תקציר

במקרה שלפנינו, בית המשפט בוחן עתירה המבקשת לבטל את צו ההחרמה וההריסה שהוציא המפקד הצבאי בגדה המערבית בנוגע לדירה בעקרבא. בדירה התגורר אוסאמה עיסא מוחמד בני פדל, שביצע פיגוע ירי קטלני בחווארה, שבו נהרגו שי נגרקר ובנו אבידה ניר. צו הריסה זה נועד להרתיע מחבלים פוטנציאליים ולשמור על ביטחון האזור. בבסיס החלטה זו עומדת תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, אמצעי שירש מהחוק הבריטי, המתיר פעולות כאלה כחלק מאסטרטגיות מניעה חוקיות נגד טרור. בית המשפט קבע בעבר כי פירוק בית מחבל אינו מהווה ענישה קולקטיבית, גם אם למשפחה לא הייתה כל מעורבות בפשע, בדומה לחילוט בעבירות כלכליות. בית המשפט מדגיש את גורם ההרתעה, הנתמך בהערכות ביטחוניות, המצביע על כך שמחבלים עשויים לשקול מחדש את מעשיהם אם יהיו מודעים להשלכות המשפחתיות הנובעות מכך. הראיות שהוצגו כוללות את הודאתו של התוקף ואת קשרי המגורים שלו, שאושרו באמצעות הצהרות שנאמרו בחקירות. נבחנו אופן ההריסה והפגיעה האפשרית באזרחים בלתי מעורבים, והמפקד הצבאי התייעץ עם מומחים כדי לאזן סיכונים. בית המשפט מגיע למסקנה כי די ראיות מנהליות תומכות בהחלטת המפקד. למרות שהתעוררו חילוקי דעות בנוגע להשפעה הנלווית של הרתעה עונשית על חפים מפשע, פסק הרוב לקיים את צו ההריסה, תוך הכרה בתוצאות מצערות אלה כאינהרנטיות להשגת מטרות ביטחוניות. לפיכך נדחתה העתירה ואפשרה את המשך ההריסה.